צליעה אצל כלבים כתוצאה מקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך

ישנם הרבה גורמים לצליעה אצל כלבים ברגל אחורית, וכמובן מפרק הברך אינו היחיד שיכול לתרום לצליעה מסוג זה. אך במקרים לא מבוטלים אנו רואים צליעה שהמקור שלה הוא הברך. הסיבה לכך היא שמדובר במפרק מורכב שיכול לנוע בכמה מישורים, וככל שהמפרק מורכב יותר, כך יש לו נטייה להיפגע יותר.כאשר אנו מזהים צליעה וכאב באזור הברך יש סיכוי טוב במדובר בקרע של הרצועה הצולבת הקדמית.

---

קריעה של הרצועה הצולבת הקדמית (Anterior Cruciate Ligament, ACL) היא הפגיעה היותר נפוצה בברך של כלבים. השפעתה בסופו של התהליך הפתולוגי היא, התפתחות של שינויים ניווניים (ארטריטיס) במפרק, עם שחיקה של הסחוסים בעצמות והמניסקוס שביניהם.

תפקידו האנטומי של ה ACL הוא למנוע "תנועת מגירה" של עצם השוק (טיביה) ע"פ עצם הירך (פמור),העצמות שמפרק הברך נמצא ביניהן. כמוכן מונע הגיד את עודף התנועה קדימה (Overextension) של הברך כולה, ואת הסיבוב העודף כלפי פנים של הטיביה ביחס לפמור.

סיבות עיקריות לקריעת הגיד

הסיבות העיקריות לקריעת הגיד הן כתוצאה מטראומה, כאשר הכלב מצוי בתנועה מהירה והרגל ננעלת על מכשול; הברך נעה קדימה בצורה מופרזת והגיד נמתח ונקרע. הצליעה כאן מופיעה בפתאומיות.

סיבה יותר נפוצה היא ניוון של הגיד עם הגיל, ובמיוחד בכלבים שמנים: הקריעה היא הדרגתית והצליעה מופיעה לאיטה, עד אשר כל הגיד נקרע ואז הכלב יחזיק רגל באויר. השכיחות הגבוהה היא בגולדנים ולברדורים שמנים מגיל 5 עד שבע שנים.

סיבה שלישית היא בכלבים פעילים, צעירים, ומגזעים גדולים, כמו רוטווילר, בול מסטיף ומסטיף אנגלי, לברדורים וגולדנים,. גיל הפגיעה הוא בין 6 חודשים ל 3 שנים, ונובע ככל הנראה מהמבנה הזוויתי (conformation) של הרגל.

סיבה אחרונה היא שינויים פתולוגיים שנובעים ממחלות דלקתיוית או אימונולוגיות הפוגעות בגיד וגורמות לקריעתו ההדרגתית.

סימנים קליניים לקריעת ה ACL

הסימנים הקליניים לקריעת ה ACL הם:

• צליעה פתאומית (אבל גם הדרגתית קיימת), הרגל נישאת כאשר מפרק הברך מקופל מעט. לאחר כ 10 ימים הכלב דורך על הרגל בהליכה, אך בזמן שהוא עומד האצבעות רק נוגעות ברצפה. בגלל חוסר היציבות שנוצר, נשמעים "קליקים" בזמן הליכה מכיון שהקונדילים של הפמור (קצות העצם) מחליקים החוצה ופנימה ממקומם. לאחר תקופה, שרירי ה quadriceps מתנוונים, אזור המפרק מתנפח בגלל נוזלים המופרשים לתוכו, והסימן הקלאסי הוא תנועת המגירה שמעידה על קריעת הגיד הצולב הקידמי.מבחן שמדמה יותר את מצב הברך בזמן הליכה הוא ה Tibial Compression Test. חוסר היציבות במפרק גורם לשינויים ארטריטטים בו, ולמרות שלאחר תקופת מה נראה שהברך "הסתדרה", שינויים אלה ממשיכים להתקדם, ובסופו של דבר יגבילו מאד את השימוש באותה ברך; בכמחצית המקרים, ובתוך כחצי שנה מהקרע הראשוני, תסבול גם הברך השניה מאותה פגיעה, מאחר ובתקופת הצליעה החריפה, הכלב יישא יותר משקל על הרגל הבריאה, ייאמץ אותה מעל לסיבולת הפיזיולוגית שלה, ויגרום לקרע של הרצועה גם בה.

זאת הסיבה החשובה ביותר לצורך לנתח את הברך הפגועה בהקדם.

הטיפול

ניתן לחלק את שיטות התיקון ל 3:

1. טכניקות תוך-מפרקיות, בהן מנסים להחזיר את יציבות הברך ע"י החלפת ה ACL בשתל (Graft) כזה או אחר.
2. טכניקות חוץ-מפרקיות, בהן חוטים (ניילון או מתכת), או רקמה רכה של הכלב עצמו משמשות כמייצב, ונמצאות במיקום שמחקה את פעולת ה ACL, אך מחוץ למפרק. לאחרונה פותחה שיטה בשם Tight Ropeע"י חברת Securos, שהיא בהתערבות כירורגית מינימלית (Minimally Invasive) ובאמצעים זולים ויעילים בהשוואה לטכניקות בקבוצה השלישית
3. בעזרת שינוי זויתי של ראש הטיביה (Periarticular techniques), טכניקות המשנות את האנטומיה המקומית של המפרק באלה נכללים הניתוחים הבאים: (Tibial plateau).

ההצלחות נמדדות בסופו של דבר ע"י הזמן שבהם השינויים הדגנרטיביים נמנעים מלהתפתח, במהירות השיבה לתיפקוד של הכלב, ברמת הצליעה הנשארת, אם בכלל,ובסיבוכים הקשורים לניתוח, בזמן שהוא נערך, או לאחריו.

לאחר הטיפול

הכלב נשמר לפעילות מינימלית של 5 דקות הליכה 3 פעמים ביום למשך 6 שבועות, והגברת התנועה באופן הדרגתי במשך 6 שבועות נוספים. לאחר תקופה של 3 חודשים, ובתנאי שחוט המתכת נשאר שלם לפחות ל 6 השבועות הראשונים, מתחילה הגברת פעילות של הרגל, ומומלץ על שחייה, עלייה במדרגות והליכות ארוכות ע"מ להחזיר את מסת השרירים לקדמותה ולשקם את המפרק מבחינה פיזיולוגית.

לאחר ניתוח (ללא תלות בסוגו) יש לשמור על הגבלת תנועה חמורה של הכלב לחודש וחצי – חודשיים. לאחר מכן ניתן לחזור בהדרגתיות לפעילות על פני חודש וחצי – חודשיים נוספים.

מומלץ לאחר ניתוח לבצע קומפרסים קרים (באמצעות קרחון עטוף מגבת) על אזור הניתוח במשך עשר דקות, שלוש פעמים ביום.
יש לבצע תנועת פאסיביות להנעת המפרק בצורה עדינה כפי שיוסבר לכם ע"י הרופא המנתח או הנחיית מרכז השיקום והפיזיותרפיה.
לאחר שהוסרו התפרים ניתן לשקול הידרותרפיה ע"י גבי ההליכון התת מימי.

פיזיותרפיה

כמו בבני אדם, כך גם בכלבים, פיזיותרפיה לכלבים מקצרת את תהליך ההחלמה, משפרת את התפקוד המפרקי, מסייעת בחיזוק הרקמה הרכה הסובבת, ומאפשרת קבלת תוצאה תפקודית טובה יותר.

בשל הכאב, כלבים רבים מוותרים על השימוש ברגל הכאובה ומפתחים דפוס הליכה של שימוש בשלוש רגליים. במקרים רבים, יהיה קשה מאד לגרום לכלב להיפטר מדפוס זה ולחזור לדרוך על ארבע רגליים. על כן, מומלץ לקבל הדרכה כבר בשלבים המוקדמים ביותר של אבחון המחלה.

תפקיד הפיזיותרפיה הוא בהקלה על כאבים בשיטות שאינן תרופתיות ובהקטנת הצורך והמינון של משככי הכאבים התרופתיים, בחיזוק הרקמות הרכות הסובבות את מפרק הברך, בשיפור טווח התנועה המפרקי, בשבירת מעגל זיכרון הכאב – הימנעות מדריכה, ובזירוז ושיפור ההחלמה הסופית.

תהליך השיקום מורכב מתרגילים פאסיביים ואקטיביים, שימוש באולטראסאונד ו/או לייזר רך טיפולי וכן באלקטרותרפיה (טיפול בזרמי חשמל) להקלה על הכאבים ולשיפור ההחלמה התוך מפרקית.

הידרותרפיה לכלבים המתבצעת באמצעות הליכון תת מימי הינה כלי שיקומי נוסף מצויין בתהליך ההחלמה של קרע ברצועה הצולבת, הן כטיפול שמרני והן לאחר ניתוח לתיקון הקרע.

יתרונות השיטה נעוצים בפעילות מעודדת דריכה, המחזקת את השרירים ומגדילה את טווח התנועה המפרקי תוך הפחתה משמעותית של העומס הפועל על המפרקים. הפחתת העומס מושגת על ידי הפחתת משקלו היחסי של הגוף, בשל תכונות הציפה של המים (כפי שאנו מכירים משהותנו בים או בבריכה), ומכאן גם הפחתת הכאב המפרקים.